בתיה הפטר פתחה באמירה שהנושא בחירת עם ישראל יוצרת גישת אקסלוסיביות, שיכולה לגרום ליחס מזלזל כלפי מי שאינו בן ברית. גישה שעלולה למלא את האדם ברגשי גאווה ועליונות במקום דווקא תחושת אחריות, ענווה, וצניעות. מאידך, האדם המודרני, פתוח ואוניברסאלי, אשר שאול את עצמו מה ההבדל ביני לבין כל אדם אחר – שולל את ייעודו היהודי.
הנוער היום, נודדים בין הקטבים. מצד אחד אליטיזם הגובל על גזענות, ומן הצד השני אוניברסליות שאינה מבוררת מספיק. יש לשלב פתיחות לעולם החיצוני, הלא -יהודה, תוך אימוץ התפקיד הייחודי של היהודי.
הרב בני לאו הציב 2 שיטות במסורת ישראל לשאלת האם כל אדם או רק יהודים נבראו בצלם אלקים. ר' שמעון בר יוחאי מפרש שלא כפשוטו 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' פירושו – כפי שמפורש ביבמות, יהודים 'קרויים אדם, ואין עבודי כוכבים קרויין אדם' (יבמות סא ע"א), ונתן הסבר היסטורי לגישה זו. לעומתו, ופחות מוכר, גישתו של רבי מאיר, 'חביב האדם שנברא בצלם', פירושו כל אדם נברא בצלם ולא רק יהודי. רב בני הזהיר שעלינו לאמץ את גישתו של רבי מאיר הדוגל בסבלנות, ערך כל אדם, ודורש אחריות מכל אדם שנברא בצלם.