מאת: בתיה הפטר

ההשפעה הרוחנית של קריעת ים סוף (אשר שם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא), שמבחינה רוחנית פחותה רק ממתן תורה, תואר באופן מטפורי על ידי רב יעקב ליינר מראדזין, הבית יעקב כך: " כי בעת שעברו בים היה להם אור גדול בהתגלות כמו העומד אצל מעין הנובע תמיד שהיה נובע הדברי תורה לתוך גופם." הנשגבות שנתפסה בקריעת ים סוף היה כל כך מוחשית, ברורה ועמוקה,  שהעם הרגיש שהשג רוחני זה שייך להם בדין.

בכל זאת, אחרי רק שלושה ימים של נסיעה במדבר, נאמר: "'ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים."

מים, מקור החיים, מסמל התלהבות לתורה. ההארה הגדולה, שהרגישו שהיא שלהם., כעבור ימים בודדים נעלמה. במקום להרגיש את הקב"ה במלואו, הרגישו את חסרונו.

לפעמים בחיים עוברים חוויות סיא מיוחדות במינן, כה חזקות שאחריהן  לא ניתןלדמיין את החיים שהיו לפניכן. באותו רגע, חשים מטמורפוזה חונית גמורה שתתקים לצמיתות.  אבל, בני ישראל למדו בדרך הקשה שפנימיות רוחנית לא משתנה כל כך מהר. אחרי קריעת ים סוף, כאשר נחלש ההשפעה הרגשית והזיכרון נשכח, חיי היום יום הקשים במדבר התמקמו. בני ישראל איבדו את ההשראה וההתרגשות הספונטנית לתורה. מי השילוח והבית יעקב מסבירים שההתפכחות נגרמה על ידי חשיפה לפני זמנה לגילוי שכינה שמעבר לרמה הרוחנית שלהם. רוממות רוחנית שאין לה כיסוי שמגיע בלי מאמץ ויגיעה לא תחזיק מעמד.

יש חמישה אירועים קשים המראים את התדרדרות הרוחנית של בני ישראל אחרי קריעת ים סוף. אחרי שנעלם הזכרון של האירוע הדרמטי, מטילים ספק בעצם קיומו. ככל שהזמן חולף אותו אירוע חד פעמי נתפס יותר ויותר כחלום. גם המפרשים הקלאסיים וגם מפרשי החסידות הגדולים מושכים את תשומת ליבנו להצבת הפסוקים הבאים זה ליד זה:

'ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. ויבא עמלק…" (שמות יז: ז-ח)

ברגע שעוצמת חווית גילוי השכינה כהה, נכנס  במקומו ייאוש. (אין חלל רק בנפש האדם.) העם שהגיע לדרגה הרוחנית כל כך גבוהה , התחיל להטיל ספק בערכם הרוחני. "היש ה' עמנו או אין?" רגשי נחיתות והרגשת נטישת הקב"ה, הכשיר את הקרקע לשגשוגו של עמלק. "ויבא עמלק…" עמלק ניצל והגדיל את הרגישות של עם ישראל.

המילים של בית יעקב מתארים את עמלק המציקים את עם ישראל: "מה טעם קיום המצוות עם לבכם לא טהור?" עמלק תוקף את החולשה של העם, את חוסר הביטחון בערך הרוחני שלהם. עמלק מלגלג, אם כל מה שעברתם אתם לא מושלם , אתם לא שווים כלום.   תפיסה שעמלק מוכרת היא, הכל או הלא כלום. המטרה שלהם היא שנגיע ל "ולא כלום" הואיל, ו"הכל" הוא בלתי אפשרי.

אסור לנו להיכנס למלכודת של עמלק. לא נשקר ועצמנו ונאמר שאנחנו מושלמים; נעריך בכנות את מצבנו ונקבל אותה. ה' לא רוצה בשלימותנו אלא בעבודתנו. במילים של מי השילוח, " וע"ז אמר לו הש"י כי בעוד האדם בגוף אין באפשר להתנהג בכל כך שמירה ויראה וענוה, כי הש"י חפץ במעשים של האדם כי בעוה"ז צריך להתנהג באהבה, [ומשעה שאינה מבוררת כל כך]…"

הבית יעקב גם מדריך אותנו לעבודה; התגלות היום, אינה מבטיחה קירבת א-לוהים מחר. אחרי חוויה רוחנית המרוממת זקוקים עבודה רוחנית מתמדת ומחויבות לחפש את הקב"ה בפרטי היום יום של חיינו.

שבת שלום

בתיה

אשמח לשמוע מכם, נא לשלוח תגובות ל- Batya@wbm.org.il

מקורות:

בית יעקב פרשת בשלח אות צב'

'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. כי בעת שעברו בים היה להם אור גדול בהתגלות כמו העומד אצל מעין הנובע תמיד שהיה נובע הדברי תורה לתוך גופם שראו שהם גדולים וחשובים בעיני השי"ת שנתן להם אחיזה ומקום מעמד בים ובשעה שאמרו השירה היה להם חשק והתלהבות גדול מאוד ושרתה עליהם רוח הקודש כדאיתא בזוה"ק 'ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד' שהיה משתוקקים שהתגלות הזאת יקבע בלבם לעד ואח"ר שנעשה זאת להם בהרגל וסברו שכבר יש להם זאת ההארה בקנין ובכח שלהם הלכו אחר"כ ימים בלא מים ואית בזוה"ק 'אין מים אלא תורה' היינו שנפסק לאתם כל החשק שהיה להם מקודם שלא הרגישו שוב שום טעם בזה. וע"י הנסיעה והטלטול למדבר שור.  העיר אותם שוב משה רבינו והראה שאין להם כלל קנין וצריכים מחדש להשי"ת'.

בית יעקב פרשת בשלח צד'

על כן קרא שמה מרה' זה הענין נקרא מר כמו שראינו

"אין שום אור ודברי תורה בקנין גמור. כמו תודה שאינה נאכלת אלא ליום אחד לרמז שאם יקרה לאדם נס אל ידמה בלבו שכבר יש לו הישועה בקנין. שלא ירא כשיבא עוד לידי סכנה כזו. ובזה העולם אין עדיין שום בטיחות לאדם וצריך תמיד לעמוד ביראה. ונתנו אל לבם הלא ידוע לנו אשר יש בנו דברי תורה כמו מקודם ולמה יחסר לנו חזק לזה. וכן גם היום מי שמביט על עצמו ומרגיש בכל מה אשר יחלוף עליו חליפות יראה שיעברו עליו מאורעות כאלה שניטל ממנו החשק ובא לידי התרשלות.

מי השילוח פרשת וישב ד"ה 'וישב יעקב'

'…וע"ז אמר לו הש"י כי בעוד האדם בגוף אין באפשר להתנהג בכל כך שמירה ויראה וענוה, כי הש"י חחפץ במעשים של האדם כי בעוה"ז צריך להתנהג באהבה, ומשעה שאינה מבוררת כל כך…"