מאת: שרה ג'ו בן צבי

הפטרת ויחי
מלכים א', ב' א-יב
הנביא
נביאים מסתבר, לא רק מדברים על העתיד, אלא גם מרבים לנתח את העבר. זווית הראייה של ספר מלכים, שנכתב בידי ירמיהו הנביא בשלהי ימי הבית אם לא לאחר חורבנו, שונה מאד מראייתו ותובנותיו של עזרא הסופר, שעל-פי המסורת היה מחברו של ספר דברי הימים וכתב בהסתכלות אחורה של קרוב למאה שנה. צוואתו של דוד ליורש העצר, שלמה בנו, היא מן האירועים לפיהם מתחדדים ההבדלים והדגשים השונים שמעניקים שני הספרים לסיפור ששניהם מספרים. בדברי הימים, עזרא מציג לנו את דוד שבקש לבנות את בית המקדש ועמד בכניעה מול סירובו של הקב"ה. הפרקים המתארים את פעולותיו האחרונים של דוד מלאים בהצהרות, הכנות, ומגביות ציבוריות שנועדו לקדם את פרוייקט המעון הקדוש שהוא לא זכה להקים. דמותו של דוד בדמי ימיו היא דמותו של נעים זמירות ישראל, הדואג אף למנגינות ולכלים המוזיקליים שילוו את עבודת המקדש, מלבד כל הכסף והזהב שאצר למטרה זו. ממש כמו בדור שבי ציון של עזרא, בניית המקדש עומד במרכז העניינים במעבר הדורות מדוד לשלמה. ואילו ירמיהו מותיר אותנו עם צדו השני של דוד, הצד הנעים פחות אולי, הסיבה לכך ששלמה ולא דוד, הוא בונה המקדש. כי דוד של ספר מלכים הוא איש דמים, אשר דם רב שפך בכינון כסא מלכותו. בקשותיו האחרונות לבנו יורשו הן דרישות שיעזרו לו לייצב אמנם את מלכותו, אך כרוכים הם בכך שמספר אנשים "לא יורידו שיבתם בשלום שאול".

המסר
ברכתו של דוד לשלמה בנו מורכבת מברכה אחת וארבעה ציווים. דוד אומר לשלמה, כפי שאמר משה ליהושע, "וחזקת". התוספת, "והיית לאיש", מזכירה לנו ששלמה הוא צעיר ולכן גם פגיע; וצעיר בלתי מנוסה המחזיק בכסא המלכות נמצא בסכנה לא קטנה, על אף ששלמה יכתוב בהמשך ימיו: "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (קהלת ד'). במצוותו הראשונה של דוד לשלמה מהדהדים דבריו של משה לקראת סוף פרשת ניצבים בספר דברים: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו". כמו שעם ישראל חייבים יהיו לשמור את בריתם עם הא-ל שהוציאם ממצרים על מנת ש"וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה" (ויקרא, כ'), כך שלמה מחוייב: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה…". אם יציית, מובטח הוא ש"לֹאיִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל". את התוצאות המרות של האפשרות האחרת יתעד ירמיהו אצל כל מלך עליו יציין בתחילת מלכותו: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' ".
שלמה נצטווה להשלים את מה שהחסיר אביו בשלושה מקרים: לגרום למותם של יואב בן צרויה, שר צבאו הכוחני של דוד; וכן של שמעי בן גרא ממשפחתו של שאול, שקלל את דוד בבורחו כפליט מגבולות ממלכתו בזמן מרד אבשלום. לעומתם, בניו של ברזילאי הגלעדי, שקבל את פניו של דוד ונתן לו מחסה ומחיה בזמן אותו מרד, יזכו ליהנות מחסדו של המלך כפי שלא זכה אביהם הזקן. ניתן לומר שהמסר של דוד הוא עקבי – על שלמה לדאוג כמלך לגמול כראוי את נתיניו; ועליו להישמר ולהיות ראוי לגמילות חסדו של מלך מלכי המלכים, שפוקד ושופט אותו כפי שהוא, כמלך, שופט את עמו.

החוליה המקשרת
מתבקשת ההשוואה בין ברכתו האחרונה של דוד לשלמה בנו לבין ברכותיו של יעקב לבניו ובני בניו בפרשה.
פתיחה מקבילה וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת
תקופות מנוגדות תחילת תהליך ההידרדרות לשעבוד ישראל במצרים . תחילת תקופת הזוהר של מלכות ישראל
מי מתברך? יעקב דואג לתת ברכה לכל אחד ואחד מבניו, גם לאלה שסרחו, גם לנכדיו ה"מצריים". מתוך שמונה עשר בניו של דוד, רק אחד זוכה לברכתו של אביו. שניים נהרגו, שניים מרדו; אף אחד לא נעמד לצידו של שלמה כשנמשח למלך על ישראל
כוונת המברך יעקב מסתכל קדימה ומבקש לברך את בניו על-פי ראייתו לתווך הארוך, לאחרית הימים דוד מסתכל אחורה על תלאות חייו ומבקש משלמה להיזהר ולתקן את המעוות שהשאיר מאחוריו.
שיבה טובה? יעקב, שדאג מאז מכירתו של יוסף שצרותיו יורידו "את שיבתו שאולה" זוכה למות בקרב משפחתו בשיבה טובה – "ויאסף אל עמיו". בימיו האחרונים, דוד דואג לגרום לכך שאחרים "לא יורידו את שיבתם בשלום שאול". דמותו בימים אלה – מבודד, מנותק ממה שקורה בחצרו, מעיד על כך ששיבתו שלו אינה כה מבורכת.
סילוקם וקבורתם של ענקי הרוח של ישראל, המקבילים במקומם המבודד במערכת הספירות הקבלית יעקב (תפארת)

(ויוסף (יסוד
דוד (מלכות)

פסוק לי פסוקך:
וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:

איור: "וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד:" קברות בית דוד בכפר סילואן.