מאת בתיה הפטר 

בסוף פרשת שמות אנו מוצאים את משה במצוקה נוראית, לאחר שסוף, סוף קבל על עצמו את האחריות לגאול את עם ישראל מעריצות פרעה. ההתרחשויות אינן מתפתחות כפי שצפה משה. לא רק שמשה לא הצליח לגאול את העם, הוא למעשה אף הגביר את סבלותם. מתוסכל ומיואש, משה פונה אל ה' ומאשים:

"וישב משה אל ה' ויאמר, אדנ-י, למה הרעתה  לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך." (שמות ה: כ"ב-כ"ג)

משה דורש מהאלוקים הכל יכול לגאול את עמו מיד. מדוע הוא מאפשר להם להמשיך לסבול? ה' עונה, "עתה תראה אשר אעשה לפרעה. כי ביד חזקה אשלחם . . ." (שמות ו':א'). בקיצור, הגאולה תבוא, אך יקח יותר זמן. ה' מרגיע את משה שהגאולה בדרך.

תשובת ה' מתעלמת כביכול, מהתרסת משה מדוע ה' מאפשר לעמו להמשיך לסבול.

לפי המי שילוח, ה' למעשה כן עונה למשה אבל בדרך בלתי צפויה. ה' עונה למשה ע"י זה שהוא מאפשר למשה להבין מתוך ניסיון, שלמרות מוכנותם של משה וה', העם עדיין לא מוכן להיגאל.

בפסוקים הראשונים של הפרשה, ה' מודיע למשה על תכניתו לגאולה במשפט אחד; הוא יציל אותם "מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם . . . ולקחתי אתכם לי לעם  . . . והבאתי אתכם אל הארץ … " גאולה במאמר אחד! ה' מוכן. עכשיו לך תגיד לעם! ומה קרה? "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה". (שמות ו':ט')

לפי המי שילוח, אי יכולתו של העם אפילו להקשיב לתכנית הגאולה, היא הדרך בה ה' מעביר את המסר למשה: "ה' מראה למשה שהעם עדיין לא השלים את תהליך  ההזדקקות הנפשית שלו לכן עדיין לא הגיע זמן הגאולה."

מי השילוח מלמד אותנו פה 2 לקחים חשובים: אחד, שתכניותיו של הקב"ה הם מעבר להבנה אנושית. למרות שמשה נמצא בתקשורת עם הקב"ה, הוא איננו מבין את התכנית האלוקית.

שתים, ה' מתקשר אתנו בדרכים ייחודיות. הוא יכול לבחור לתקשר דרך אירועים שאנו חווים כשהוא משאיר לנו את האחריות להסיק את המסקנות הנכונות. במובן מסוים, המציאות הינה ספר שה' כותב ועלינו לפרש אותו.

הדיוק של קריאת ה"ספר" תלוי ברמת ההזדככות והיכולת האישית שלנו להסיר אינטרס-אישי.  אף אחד לא מצליח לגמרי להשיג את זה אבל זוהי הדרך.

אני רוצה לסיים עם משהו שכולנו צריכים לתת עליו את המחשבה.  כשתהליכים אישיים והיסטוריים אינם מתפתחים בדרך שאנו  מצפים מהם, אנחנו מאבדים את הסבלנות ונעשים מתוסכלים. כיום ישנם יחידים וקבוצות רבות המניחים שהם יודעים את הקריאה הנכונה והאקסקלוסיבית של ספר ה'.

מתבקשת כאן מידה מסוימת של ענוה.

גאולה היא ריקוד בין יוזמת ה' למוכנות העם.

האם אנו מוכנים? האם אנחנו בכלל יודעים מה זה להיות מוכנים?

שבת שלום,

בתיה