מאת: הרב הרצל הפטר

הרב מרדכי יוסף מאיז'ביצא בספרו מי השילוח על פר' יתרו כותב:

"אנכי ה' א-להיך "ולא נאמר אני, כי אילו היה כתיב אני היה משמע שגילה אז הקב"ה לישראל את כל אורו בשלמות ולא יוכלו אח"כ להעמיק בדבריו כי כבר גילה הכל, אך הכ"ף מורה שאינו בשלמות ורק דמות ודמיון הוא להאור שיגלה הקב"ה לעתיד"

 

האות כ"ף בתיבת 'אנכי' היא כ"ף הדמיון. אם נקרא את הדיברה הראשונה כדרשת מי השילוח עלינו לקרוא "אני כ ה' אלקיך". פירוש הדבר שההתגלות בהר סיני, אשר נתפסת אצלנו כהתגלות המיוחדת של מתן תורה (ובכן היא אמורה להיות התגלות מבוררת אספקלריה דנהירא), היא בגדר השערה 'כאילו'.

קטע זה בא לי כהפתעה גמורה נוכח תפיסתי הקודמת שהתגלות סיני היא מושלמת ושהמשך ההיסטוריה היהודית הוא בעצם מסע אל העבר, חזרה לעידן של בהירות, תמימות ואינטימיות עם בורא עולם. כאן מי השילוח טוען שההתגלות היא בלתי מושלמת ומטבע הדברים היא חייבת להיות כך.

המשך דברי המי השילוח:

" וזה שנסמוך מאחר 'לא תעשה לך פסל' …הענין בזה כי מלת פסל הוא דבר מחותך במידה וקצב ובהשלמה בלי חסרון שום דבר בעולם…אבל בשכל אנושי אין באפשר לתקן דבר כזה בשלימות הגמור'

הטוען להתגלות ברורה ותפיסה מושלמת, לפי האיז'ביצר, בעצם יעבור על הדיברה השניה של 'לא תעשה לך פסל'. ה"ידיעה הוודאית" כביכול מונעת מהאדם את האפשרות להתפתח ולגלות את האינסופיות בהתגלות הא-לוהית. הידיעה הוודאית של הא-לוהות ורצונו שייכת לעולם האלילי. דווקא המחשבה שזכינו להתגלות מושלמת הופכת את הקב"ה לפסל. כל תפיסה של הקב"ה כביכול הופכת להיות בעצם השלכה של עצמנו.

רלבנטיים במיוחד הם דברי בעל התניא:

 

"כי האדם מצייר בשכלו כל המושכלות שרוצה להשכיל ולהבין הכל כמות שהם בו כגון שרוצה לצייר בשכלו מהות הרצון או מהות חכמה או בינה או דעת או מהות מדת חסד ורחמים וכיוצא בהן הוא מצייר כולן כמות שהן בו אבל באמת הקדוש ב"ה הוא רם ונשא וקדוש שמו כלומר שהוא קדוש ומובדל ריבוא רבבות עד אין קץ ותכלית מדרגות הבדלות למעלה מעלה מערך וסוג ומין כל התשבחות והמעלות שיוכלו הנבראים להשיג ולצייר בשכלם" (ספר התניא – שער היחוד והאמונה – פרק ח')

 

הטוענים לוודאות יוצרים את הא-לוהים בצלמם ובדמותם.

הקב"ה ורצונו הם אינסופיים, ואנחנו בני תמותה מוגבלים בתפיסתנו. ה'מרחב' בין האינסופיות של הקב"ה והסופיות שלנו מלא בחוסר וודאות.

אני מכנה את תפיסת העולם העולה מתוך דברי הרב מרדכי יוסף "עקרון חוסר הוודאות התיאולוגי".

הרב יעקב ליינר (בנו של המי השילוח) הולך באותה דרך. בספרו 'בית יעקב' הוא כותב:

'כי כל הבריאה הוא רק הסתר שנדמה שיש עולם שהיא נפרדת מהשי"ת. אלא שהשי"ת העמיד מגן ומחסה והסתיר אורו בזה העולם… כדי שהאדם יראה עצמו בריה נפרדת עד שברא עץ הדעת טוב ורע היינו אילן הספק שהוא כוללות כל העולם הזה שהאור נסתר עד שיש ספק אעם נמצא בורא ומנהיג בעולם.'    (בית יעקב פרשת בראשית אות ו')

משמעות הדברים היא עצומה הן במישור האישי-דתי והן במישור הסיפורי לאומי. במישור האישי-דתי, קודם גישה זו חשבנו שהדרך באמונתו בוודאות עיקשת הינה יותר 'דתית'. לפי גישת איז'ביצא ההפך הוא הנכון. הספק הוא חלק בלתי נפרד מהטופוגרפיה הרוחנית שנבראה על ידי הקב"ה. הספק מהווה את מרחב התמרון שלנו המביא אותנו להזדככות דתית.

במישור הסיפורי-לאומי, האיז'ביצא מלמד שהיומרה להבין ולהסביר את המציאות בצורה וודאית לוקה בנאיביות, בורות וחוסר הבנה יסודית של מציאות מורכבת ומשתנה.

העיקרון של חוסר הוודאות מעניק לנו מסורת יהודית שאיננה עסוקה בשחזור תקופות מן העבר שנדמות לנו כמושלמות, אלא מסורת העסוקה בהווה המשתנה, מסורת שהיא מלאת אפשרויות והפתעות. אך, החשוב ביותר הוא שעקרון חוסר הוודאות פותח לנו פתח לענווה אמיתית ולאמונה מעמיקה יותר בבורא עולם.

אשמח לשמוע מכם, כתבו לי לכתובת:

Batya@wbm.org.il או bhhhefter@netvision.net.il