מאת: בתיה הפטר

ר' מרדכי יוסף מאישביצא במיטבו- בעולם העתיק אנשים עבדו לפסלים. התורה אסרה התנהגות זו. איזו רלוונטיות יש לאיסור זה בעולם ה"נאור" שלנו היום?

כשר' מרדכי יוסף התבונן במושג של "פסל" הוא ראה חפץ קצוב בעל מימדים ברורים, מושלם בלי "שום חסרון".  ההתבוננות בפסל והסגידה אליו מגבילה את התפיסה של האדם העובד אותו, הוא רואה רק את מה "שיש"; אין מקום להפעלת הדמיון להיות נמשך אחר האין סוף.

"לא תעשה לך פסל". ר' מרדכי יוסף מסביר שהמשמעות הפנימית של האיסור הוא לא להפוך את עצמך לפסל.

לכולנו יש תפיסות, דרישות, תאוות וכו', ר' מרדכי יוסף מזהיר אותנו לא להפוך דברים אלו לפסל- לתפיסות לא גמישות ולתאוות נוקשות.

כשהאדם טוען שהוא כבר ראה הכל, מבין הכל הוא הופך את תפיסותיו לפסל, אין מקום להתפתחות אישית לא לפגש אם דעה אחרת משלו או ולמפגש עם ה"אחר".

בן אדם 'מושלם' (אמיתי) הוא בן אדם לא מושלם הפתוח לעולם, לעצמו ולהקב"ה.  ואני שואלת את עצמי, ואתכם, מה הם הפסלים האישיים שיש לכל אחד ואחד מאינתו?  אני תפילה שנגלה את האומץ והאמונה לזהות אותם, לשבור אותם ולהיבנות מחדש.