מאת: בתיה הפטר

בתיאור מפגשו של לוט עם המלאכים בספר בראשית, בולט פרט מסקרן ביותר: " …וַיַּעַשׂ [לוט] לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית י"ט, ג'). רש"י מציין שבאותו הזמן, "פסח היה" (ד"ה" ומצות אפה"). תשובתו של רש"י מרמזת על ההקבלה בין מפגש לוט לסיפור יציאת מצרים כשהמשותף לשניהם הוא נושא ההתערבות האלוקית למען חילוץ אנשים מהרס וחורבן שעומדים להתרחש.

הקבלה עדינה נוספת מסתתרת במילה "וַיִּתְמַהְמָהּ" (בראשית י"ט, ט"ז). לוט מתעכב בדרך למרות אזהרות המלאכים;היהודים בסיפור יציאת מצרים אוכלים עוגות מצות כי לא יכלו "לְהִתְמַהְמֵהַּ" (שמות י"ב, ל"ט).

רבי צדוק הכהן כותב: "ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם, צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות" (צדקת הצדיק א)

כדי להיכנס לעבודת ה', על האדם להזדרז ולתפוס את הרגעים של התעלות רוחנית; כך יוכל לנתק את עצמו מדפוסי התנהגות ישנים. כשאדם ניצב אל מול הזדמנויות אלו ניתן, כמו לוט, להתפתות ולהשהות במקום מתוך אחיזת פחד, שהרי שינוי יכול להיות חוויה מטלטלת שאף מהווה איום על המציאות הקיימת. ניתן לעומת זאת לתפוס את הרגע ולנצל אותו, ולדחות את הכל למועד מאוחר יותר לטובת השינוי המתחולל. תופעה זו מוכרת לנו, כמו למשל ביציאת מצרים. כאשר העם עמד נוכח קשיים במדבר, ביקשו לשוב למצרים.  באופן דומה, האדם תדיר מעדיף את ההרגל על פני השינוי ברגעים מכריעים למרות שהוא שלילי ואף מזיק.

יש לציין שלמרות הִתמַהמְהוּתו של לוט, הוא היה ער לחשיבותו של הרגע. משהו מתעורר בנשמתו, והוא מבין שעליו לפעול. מנגד, יש לנו את אשת לוט, שעל-אף שהמלאכים מוציאים אותה בכוח מסדום, היא קשורה מידי למקום. גורלה להפוך ל'נציב מלח' פירושו להישאר לנצח כחלק בלתי נפרד מסדום.

היכן עומד מקום החיפזון בפסח? חמץ הינו לחם בלתי אפוי. נאמר עליו ש'לא הספיק להחמיץ'.  לחם קשור להרגלים הקבועים שלנו, המחשבות, דיבורים והתנהגויות היומיומיות.   במשך השנה לחם תופס נתח מרכזי בתזונה שלנו. לחם אינו התגלמות הרשע, שהרי אנחנו תלויים בו כמו שאנו תלויים בחיי השגרה, ולוחות זמנים. הסכנה היא שלשגרה יש פוטנציאל לשחוק; כך אנו יכולים להיתקע במצב סטטי ללא יכולת לנוע, להשתנות ולצמוח. הפרת הסדר ואפילו ביעור המבנה הבסיסי של חיינו מקדמת אותנו לחוש את רגעי ההארה הרוחניות, החיוניות כל כך ליצירת שינוי. מי יתן והפרת הסדר המתרחשת בעת ההכנות לפסח יעלו את המודעות שלנו לקול הרוחני הטמון בתוכנו, ויעזרו לנצל את ההזדמנויות לצמיחה רוחנית.