מאת: בתיה הפטר

המדרש אומר:
“כשירד משה אמר להם לישראל, כך אמר לי הקב"ה לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושלחן. אמרו לו, 'ומי יעשה כל זאת?' אמר להם 'בצלאל'. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו 'לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו משה מלך ואהרן אחיו כ"ג בניו סגני כהונה אלעזר נשיא הלוי בני קהת נושאי המשכן וזה שליט על מלאכת המשכן כל הגדולה הזו מבקש משה' (תנחומא, ויקהל ג')

כאשר משה ממנה את בצלאל להיות האומן של כלי המשכן, בני ישראל מגיבים בחשדנות: הם טוענים שמשה ממנה את קרוביו לא בציווי ה'.

מרדכי יוסף טוען, שמצד אחד משה רוצה לנקות את עצמו מטענות בני ישראל ולהוכיח שהקב"ה ולא הוא בחר בבצלאל. "ויאמר משה אל בני ישראל ראו ראו קרא ה' בשם בצלאל…" (שמות לה:ל) אבל זאת לא הכוונה העיקרית של משה.

אך מצד שני, משה גם רוצה לחנך את העם לראות ולהבין בעצמם שה' הוא שמינה את בצלאל. הוא מנסה לעזור להם לפתח את היכולת להבחין בין האומנות של בצלאל לבין אומנות של אחרים:

'וזה שאמר משה 'ראו קרא ה' בשם בצלאל', אף שהש"י לא אמר רק למשה בלבד 'ראה קראתי בשם בצלאל', אך שמשה רבינו עליו השלום רצה לנקות עצמו על כך אמר ראו, והיינו אם תסתכלו בעין טובהתראו שרצון השם יתברך הוא שיהי' בצלאל עיקר במלאכת המשכן, היינו על ידי שתקחו היריעה שעשה בצלאל נגד היריעה שעשו אחרים תראו שלזו יש חן ותפארת יותר מכלם, אף ששני היריעות שוים במלאכתם וזה ודאי ראי' שרצון השם יתברך בו יותר מכלם, וזהו לשון ראו היינו לשון הבנה שתבינו שבבצלאל בחר ה'. (מי השילוח פרשת ויקהל ד"ה 'ראה')

משה מבקש מהעם לראות מעבר למראה החיצוני. לא מדובר בראיה של השכל אלא בפתיחת הלב על ידי 'עין טובה'. אובייקטיבית, שתי היריעות שוות לגמרי. היכולת להבחין ביניהם שאחת נושאת חן והשני לא תלויה ביכולת לפתוח את הלב להבנה רגשית ואינטואיטיבית. זהו מידת הבינה של הלב לעומת חכמה השכלית של המוח.

כשם שדרוש לב פתוח כדי להעריך את החן המיוחד של יריעות בצלאל כך דרוש לב פתוח להעריך את כוונותיו ויופו הפנימי של משה רבינו. משה הוא מנהיג ללא כריזמה שאין מעשי ניכרים כמשעים שהם 'לשם שמים'. פנימיותו הטהורה לא באה לידי ביטוי במעשיו או בדיבוריו. זהו משמעות היות משה 'ערל שפתים'. יש אצלו קושי לחבר בין עולמו הפנימי העשיר לעולם החיצוני. משה דורש מהעם שיתבוננו בו, בבינת הלב, להעריך אותו, את פנימיותו שהוא לשם שמים.

אך הרצון של משה שהעם יפתח יכולת להבנה הוא עמוק יותר. מי השילוח מסביר המטרה של משה הוא לדרוש מהעם לראות מעבר לעולם החיצוני, עולם הטבע, ולראות את ה'. במידה מסוימת הקב"ה בעצמו סובל מאותה אי הבנה שממנו סובל משה. אדם יכול לראות את כל הפרטי פרטים של היקום, להסתכל על פרטים ספציפיים לברור – כמו כוח המשיכה, פיסיקה, אנרגיה – אבל לא לראות את ההרמוניה הא-לוהית מאחורי הכול שהיא מעבר לתפיסה השכלית.

פני משה מוסוות. בגמטריה מסווה שווה לחיבור בין שם השם (י-ה-ו-ה) ואלוקים (ראה מי השילוח). השם אלוקים, הא-ל של הטבע, מסווה כביכול את פני ה'. כמו שהמסוה מכסה את פני משה, כך הטבע מכסה את פני ה'. לב עיקש לא יבין את גדולת משה; לב עיקש לא יראה את ה'. כדי לתפסו התגלות הקב"ה בעולם יש צורך לרכך את הלב לפתח את הרצון לראות. בכך נזכה לברכת הפסוק. 'וּמָל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ'
(דברים ל:ו)

שבת שלום
בתיה