במאת: בתיה הפטר

על פניו קרח הוא מנהיג שבוער בו חזון של קדושה : "כי כל העדה כולם קדושים…" (במדבר ט"ז, ג). אם כן, היכן העוון של קרח? האין אמת בתפיסתו, כפי שה' עצמו אמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש…" (שמות י"ט)?

במדרש רבה נאמר( במד"ר, קרח יח')
"קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית?
א"ל: חייבת בציצית.
א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! …
אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן…"
קרח מעוניין לחתור תחת מנהיגותו של משה על ידי לגלוג בחוקים שמשה מצווה אל בני ישראל. לדעתו של קרח, הוספת פתיל תכלת לבגד שכולו תכלת היא מעשה הנוגד את ההגיון, ולא יתכן שטענה בלתי הגיונית כזאת היא מאת ה', מכך נובע שמשה, המתיימר ללמד את חוקי ה', איננו שלוחו האמיתי של הי.
לרבי מרדכי יוסף מאישביצה תובנה מעמיקה על המדרש הידוע הזה. צבע התכלת, מסביר ר' מרדכי יוסף, מזכיר לנו את השמים (בבלי, סוטה דף יז עא), ואלה מרמזים על יראת שמים. בהקשר שלנו, נוכל לשאול את המונח מסתורין נורא הוד (mysterium tremendum) שטבע רודולף אוטו בספרו "הקדושה", כלומר, הכרה במציאותו של הנשגב המצוי בכל הסובב אותנו, ואשר הוא מסתורי ומעורר חרדה.

קרח מנצל לרעה תפיסה אוטופית של מציאות דמוית גן-עדן של חיים בהרמוניה עם ה' על מנת לחתור תחת הסדר הקיים. בהניפו את הטלית שכולה תכלת קרח טוען שהוא חי במציאות שבה הוא ספוג הכרה במציאות ה' – שהרי עם ישראל כולם קדושים וה' שוכן בתוכם. קל ללכת שבי אחרי טענה כזאת משום שקרח מסיר מעל האנשים את האחריות לשאת בעול ההתבוננות פנימה אשר הכרחית לבירור מחשבותינו ומעשינו, ואשר היא תנאי מוקדם לקדושה. לדעת קרח, אם עם ישראל כבר הגיע לאוטופיה, אין לו להטריח את עצמו לברר את הדרך לשם.
למען האמת, משה ולא קרח, מחוייב למטרה זאת. ואכן, ברגע נדיר משה חושף את תקוותו למען העם, כאשר אלדד ומידד נתפסים מתנבאים במחנה. יהושע, המקנא לסמכותו של משה, אומר למשה: "אדוני משה, כלאם!" ומשה עונה לו: "…המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים! כי יתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר יא: כח-ט).
לא קרח, כי אם משה, הוא זה אשר אינו מאבד לרגע את חזון השלמות ויחד עם זאת נשאר מודע מאד לכורח המציאות. משה, ולא קורח, השיג את השלמות הזו ומבקש לחלוק אותה עם עמו. משה הוא זה היודע שרק בכוח הסבלנות, הענווה, והדבקות במטרה יתגברו עם ישראל והאנושות כולה על המכשולים בדרך אל האידיאל. תיאור מרגש של המציאות המושלמת הזאת נמצא בדברי הנביא יואל: " וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. ב וְגַם עַל-הָעֲבָדִים וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי." (יואל ג א-ב).

שבת שלום
בתיה
מקורות לפרשת קרח:
מי השילוח פרשת קרח ד"ה 'מדוע תתנשאו על קהל ה'
הנה טענות קרח היתה שאין שום התנשאות בין ישראל לאחד על חבירו כי בתוכם ה', היינו שהש"י שוכן בתוך כולם שוה בשוה כמו שמבואר במדרש (תענית א ע"א) שלעתיד יעשה הקב"ה מחול לצדיקים ומחול היינו בעיגול שאין שום אחד קרוב יותר מחבירו. והיה טוען שעתה ג"כ הוא כך, אך ע"ז אמר שלמה המלך (משלי כ:כו) מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן'. היינו שע"י הזר והכתר שניתן להם דהיינו כתר הלוים ונתן להם ההתנשאות, ע"ז וישב עליהם אופן דהיינו שהיה משיב להם מדוע כשנתתי לכם התנשאות לא טענתם שאין בישראל שום התנשאות לאחד על חבירו.'

ספר מי השילוח – פרשת קרח
ויקח קרח. איתא במדרש מפני מה נסמך פ' קרח לפרשת ציצת לפי שקרח לקח טלית שכלה תכלת ואמר פטורה או חייבת. הענין בזה כי תכלת מורה על יראה והנה קרח טען שיראת הש"י מפורשת לפניו והוא מבין שהכל בידי שמים אפילו יראת שמים. וא"כ איך יבוא לאדם שיעשה דבר נגד רצון הש"י כיון שהרצון והמעשה הכל מאתו יתברך ואיך יעשה דבר שלא לרצונו. וע"ז היה טען שפטור מציצת כי ציצת מרמזין על יראה. ובאמת רצון הש"י שבעולם הזה יהי' לעיני האדם. וזה שאיתא בגמ' (חגיגה יג) 'יחזקאל התפלל על פני שור ונהפך לכרוב' כי שור מורה על חכמה המבוררת מאד ובעומק הכל בידי שמים ובחירת האדם אינו רק כקליפת השום ואינו רק לפי דעתו כי הש"י הסתיר דרכו מבני אדם כי יחפוץ בעבודת האדם ובאם יהי' הכל גלוי לפניו לא יצמח בו שום עבודה. ועי"ז התפלל יחזקאל ונהפך לכרוב שיהי' דרך הש"י נסתר וידמה לבני אדם שהם בעלי בחירה וע"ז יבא ללבם עבודה וזה פירוש כרוב אפי זוטרא