By: Batya Hefter
The spiritual impact of Kriyat Yam Suf (where a mere handmaiden comprehended a divine revelation that the prophet Yechezkiel Ben Buzi did not have access), second only to Matan Torah, is described metaphorically by the Beit Ya’akov as follows: “They experienced the Great Light of this revelation as one who stands by an eternally flowing spring, whose soul is directly nurtured by a constant pulsating flow of Torah.” The grandeur experienced at the Splitting of the Sea was so palpable, so profound and clear, that it was impossible for the people to imagine that this heightened consciousness would not be theirs forever.
But, in fact, after a mere three days’ journey into the desert, we are told: “They journeyed three days in the desert and found no water” (Shmot 15:22).
Water, the source of life, symbolizes the enthusiasm for Torah. The great illumination they held so dearly as their own, evaporated after only a few short days. In place of the totality of God’s Presence, the people experienced His absence.

Life can bring momentary unparalleled experiences, when one cannot imagine how life was beforehand. At that moment, one expects to be forever transformed. However, Bnei Yisrael painfully discovered that spiritual life is not transformed so dramatically. After the Splitting of the Sea, the emotional impact and memory faded, and the drudgery of daily life in the desert set in. Bnei Yisraellost their inspiration and spontaneous enthusiasm for Torah. Both the Mei HaShiloach and the Beit Ya’akov explain that the disillusionment was caused by the premature exposure to a revelation which was beyond their spiritual level. Spiritual heights attained without effort and struggle will not endure.

There are five accounts of the tribulations of Bnei Yisrael which give expression to their spiritual deterioration after the Splitting of the Sea. Once the dramatic experience fades, one begins to doubt its reality. Both the classical commentaries and Chassidic Masters draw our attention to the juxtaposition of the following two verses

“…They tempted the Lord saying, ‘Is the Lord among us or not?’”
“ Then came Amalek who fought with Yisrael at Refidim” (Shmot 17:7-8).

Once the intensity of the divine experience faded, despair set in. The people, who once experienced such lofty spiritual heights, now began to doubt their value. “Is Hashem among us or not”? The nagging feeling of being deserted by God, coupled with the sense of unworthiness fertilized the earth which enabled Amalek to thrive. “Then came Amalek.” Amalek exploited these vulnerable feelings of Am Yisrael and magnified them.

The words of the Beit Ya’akov depict Amalek goading Am Yisrael: “What is the point of performing mitzvot when your heart is not pure?” Amalek preys upon the weakness of the people and their lack of self-confidence in their spiritual worth. Amalek taunts that if you’re not perfect and if everything you’ve been though cannot save you, then you are worthless.

We must not be ensnared by Amalek. We will not falsely assert that we are perfect; we will honestly assess and accept our situation. Hashem does not desire our perfection; He desires our avodah. As the Beit Ya’akov teaches, there is no security in one’s relationship with God. Epiphany today does not guarantee intimacy tomorrow. Peak experience must be followed by consistent spiritual labor and by a commitment to seek His Face in the daily details of our lives.

Shabbat Shalom,

Thanks for your feedback, I appreciate hearing from you, write to me at


ספר מי השילוח – פרשת בשלח
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, היינו אחר העסק הגדול שהי’ להם בים סוף שהי’ אומרים שירה, וההשגה הגדולה שהי’ שם התגלות השכינה כמו שמבואר ראתה שפחה בים כו’ ואח”ז הלכו שלשת ימים ולא השפיע להם הש”י שום התחדשות, וזה ולא מצאו מים היינו שלא מצאו שום תשוקה וחשק ונפל דעתם מאוד מזה…’

בית יעקב פרשת בשלח אות צב’
‘וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. כי בעת שעברו בים היה להם אור גדול בהתגלות כמו העומד אצל מעין הנובע תמיד שהיה נובע הדברי תורה לתוך גופם שראו שהם גדולים וחשובים בעיני השי”ת שנתן להם אחיזה ומקום מעמד בים ובשעה שאמרו השירה היה להם חשק והתלהבות גדול מאוד ושרתה עליהם רוח הקודש כדאיתא בזוה”ק ‘ואמרו ה’ ימלוך לעולם ועד’ שהיה משתוקקים שהתגלות הזאת יקבע בלבם לעד ואח”ר שנעשה זאת להם בהרגל וסברו שכבר יש להם זאת ההארה בקנין ובכח שלהם הלכו אחר”כ ימים בלא מים ואית בזוה”ק ‘אין מים אלא תורה’ היינו שנפסק לאתם כל החשק שהיה להם מקודם שלא הרגישו שוב שום טעם בזה. וע”י הנסיעה והטלטול למדבר שור. העיר אותם שוב משה רבינו והראה שאין להם כלל קנין וצריכים מחדש להשי”ת’.

בית יעקב פרשת בשלח צד’
על כן קרא שמה מרה’ זה הענין נקרא מר כמו שראינו “אין שום אור ודברי תורה בקנין גמור. כמו תודה שאינה נאכלת אלא ליום אחד לרמז שאם יקרה לאדם נס אל ידמה בלבו שכבר יש לו הישועה בקנין. שלא ירא כשיבא עוד לידי סכנה כזו. ובזה העולם אין עדיין שום בטיחות לאדם וצריך תמיד לעמוד ביראה. ונתנו אל לבם הלא ידוע לנו אשר יש בנו דברי תורה כמו מקודם ולמה יחסר לנו חזק לזה. וכן גם היום מי שמביט על עצמו ומרגיש בכל מה אשר יחלוף עליו חליפות יראה שיעברו עליו מאורעות כאלה שניטל ממנו החשק ובא לידי התרשלות